<h1>ראבי"ה סימן שפ"ו</h1>
<h2>דף מב:</h2>
וזאת השאלה שאלתי אני יואל הלוי מאת מורי הרב רבי אפרים זצ"ל ברבי יצחק. מצאתי בספר האלפסי שפסק כרב בדיר וסהר וספינה. והואיל וכן נראה לי לפי ראות עיני ספינה הבאה מחוץ לתחום בשבת לעיר מותר לצאת [מתוכה] ולילך בכל העיר, דהעיר כולה כארבע אמות דמיא, כדאמרינן [מ"ז ע"ב] בהנהו דיכרי דאתו למברכתא מחוץ לתחום ושרינן להו בכל העיר משום דכארבע אמות דמיא, ואף על גב דחפצי [הנכרי] קונים שביתה כרבי יוחנן, הכי נמי [הכא] הואיל שהספינה כארבע אמות ובאתה לתוך העיר שחשובה כארבע אמות יכול לילך בכל העיר, כדין מי שיצא חוץ לתחום שיש לו ארבע אמות, וכדאמרינן [מ"ד ע"א] גבי נחמיה דאי בדמלו גברי עסקינן אף על פי שיצא חוץ לתחום שרי, כרבן גמליאל. ועוד ראיה מירושלמי [פ"ד ה"א] מצופ[י]ת היתה לו לרבן גמליאל והיה משע בה בעיניו ואמר כבר היינו בתוך התחום עד שלא חשכה, ופריך התם אפילו משחשיכה ולא רבן גמליאל היא, פירש [רבינו חננאל] ואפילו משחשיכה באו לנמל והוי כמו שניתן בדיר וסהר ויכול לצאת ולילך בכל הנמל, ומשני תיפתר שהיה בנמל יותר מבית סאתים ולא היו מחיצות גבוהות (יותר מ)עשרה ולא היו פרצות יותר על עשר ולא יהא עומד כעומד ופרוץ כפרוץ. ונראה לי דה[א]י [ד]קאמר תיפתר כגון שהיה למן יותר מבית סאתים משמע אם היה בית סאתים [ו]גבוה עשרה היה יכול לילך בכולה, כדתנן בסוף פירקין [נ' ע"ב] מי שבא בדרך וירא שמא תחשיך [והיה מכיר אילן או גדר] ואומר תהיה שביתתי וכו' עד הגיע למקום פלוני מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה במה דברים אמורים במקום המסויים כגון ששבת בתל שהוא גבוה עשרה טפחים והוא מארבע אמות ועד בית סאתים וכן בבקעה וכו' אבל במקום שאינו מסויים אין לו אלא ארבע אמות, אלמא שחשיב תל [כ]ארבע [אמות], וכל שכן עיר שהוקפה לדירה. מיהו אם שבתה הספינה חוץ לעיר אינם יכולים לצאת לגמרי מן הספינה, [שאז] הספינה להם כארבע אמות. [ובפירוש רבינו חננאל פסק כשמואל, וראיתו מדתניא רבי חנניא אומר כל אותו היום כו'. ורבינו האלפסי כתב דמשם אין ראיה, דקיימא לן אין למדין הלכה מפי התלמוד. וכי תימא מכריע הוא, הא אמרינן פרק כירה אין הכרעת שלישית מכרעת. ועוד אחי אביו של חנניא היינו רבי יהושע, והחולק אינו יכול להכריע, הלכך הדרינן לכללין, והלכתא כרב באיסורי. ועוד מדאמר גבי נחמיה הלכתא כרבן גמליאל בדיר וסהר, שמע מינה הכי הלכתא. ומורי יודיעני אם יפה דנתי ואיך דעתו נוטה]. עד כאן השאלה.
תשובה, עליך אמר קרא לא יאונה לצדיק כל און. חלילה לך להתיר לצאת. [מספינה הבאה] מחוץ לתחום לעיירות המוקפות אף לדירה, כענין עיירות שבזה המלכות, שיש בהם רשות הרבים ואסור לטלטל בתוכן יותר מארבע אמות. והן רשות הרבים גמורה, ואף על גב דמוקפות חומה, דהא אין דלתותיהן נעולות בלילה, ובקעו בהו (רשות ה)רבים. ואפילו אם היו כרמלית לא דמו לדיר וסהר וספינה שהם רשות היחיד גמורה ומטלטלים בכולם. וממקום שבאתה להתיר משם משמע איסור בפירוש, מירושלמי, דמשני שהיה נמל יותר מבית סאתים, משמע אף על פי שהוא כרמלית, הואיל ואסור לטלטל בכולו, לא הוי כארבע אמות. וכן תל שהיה מארבע אמות ועד בית סאתים דוקא, אבל אם היה יותר מבית סאתים, הואיל ואסור לטלטל בכולו, ואף על פי שהוא כרמלית, לא הוי כארבע אמות. וכן ממתניתין [מ"א ע"ב] נמי דיקא, דקתני הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר וסהר, שהוא רשות היחיד מהלך את כל הדיר, אבל אם הוליכוהו בעיר אחרת ולא נתנוהו בדיר וסהר אינו יכול להלך את כל העיר, הואיל ואינה רשות היחיד. ודוקא פסק רב בדיר וסהר כרבן גמליאל, אבל לא בעיר, ואפילו מוקפת חומה. והני דכרי דמברכתא, מברכתא היה כפר שמוקף חומה והוי רשות היחיד גמורה, ויכול לטלטל בכולה, דלא בקעו ביה רבים, דהא אפילו עיירות היו באותו הזמן שהיו מטלטלין בכולן, [דתנן כלתה מדתו בחצי העיר מטלטל בכולה], דהיכא דדלתותיה נעולות ולא בקעו בה רבים הוי רשות היחיד. אבל עיירות שבכל אלו המלכיות אין מטלטלין בהם בשבת, שיש מהן שהן כרמלית ויש מהן שהן רשות הרבים, והיאך תוכל להתיר לצאת מספינה הבאה מחוץ לתחום. ואפילו אם תמצא עיר שהיא רשות היחיד גמורה, דמטלטלין בכולה, לא הייתי יכול להתיר לצאת מן הספינה לתוכה, אם לא שנכנסה ממש בתוך העיר, שהנהר נכנס בשער העיר, אבל אם באת לנמל חוץ לחומת העיר הרי נכנסה לכרמלית או לרשות הרבים, והיאך יכולים לצאת ממנה וליכנס לעיר, ואפילו אם העיר היא רשות היחיד. ודבר זה אין צריך לא לכתוב ולא לומר שאם נכנסת הספינה [הבאה] מחוץ לתחום לתוך שער העיר לפנים מן החומה, והעיר היא רשות היחיד גמורה, שמטלטלין בה בשבת, פשיטא שיכול לצאת ממנה, כרבן גמליאל בדיר וסהר. אבל דבר זה איני יודע בכל אלו המקומות שיש עיר שנהר נכנס בה והיא רשות היחיד גמורה, וגם אתה לא ראית בכל ארץ מולדתך עיר שיכול לטלטל בה בשבת. על כן אין לך להתיר לצאת מן הספינה [הבאה מחוץ לתחום בשבת]. אבל אני בקשתי להתיר משום כבוד הבריות כל ספינה הבאה מחוץ לתחום סמוך לעיר בשבת, ויושבים כל היום בפני רשות הרבים והם נצרכים לנקביהם היו יכולים לצאת וליכנס לעיר, וכיון דעל על, כדאמרינן ביוצא חוץ לתחום [מ"א ע"ב] [אי פקח הוא ליעול לתחומא]. ואפילו בספינה שהיתה מהלכת בדרך היה לך להתיר משום כבוד הבריות.
ועל דבריו השיבותיו. מה שאמר מורי דאדרבה מן הירושלמי משמע איסור, דהא [קאמר] תיפתר שהיה למן יותר מבית סאתים ולא היו מחיצות גבוהות עשרה וכו', אלמא ד[ה]טעם דהואיל דיותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בארבע, ולא הוי רשות היחיד גמורה לטלטל [בכולו], אסור לצאת, והכי נמי הואיל ועיירות שלנו אינם רשות היחיד גמורה לטלטל בכל העיר אסור לצאת מן הספינה לעיר, דדוקא [אי הוה] בית סאתים וגבוה עשרה, דמותר לטלטל בכולו, מותר לצאת. ועוד הביא ראיה ממתניתין, שנקט הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר וסהר, ומשמע [ד]דוקא נקט [דיר וסהר], שהוא בית סאתים ולא יותר, שהוא רשות היחיד [גמור, מהלך כל הדיר וסהר, אבל אם הוליכהו לעיר אחרת ולא נתנוהו בדיר וסהר אינו יכול להלוך בכל העיר, דאינה רשות היחיד]. זאת תשובתי. שאינו דומה עיר שהוקפה לדירה ללמן ותל שלא הוק[פו] לדירה. דלמן ותל שהוא בית סאתים אף על פי שלא הוקפו לדירה הוו כארבע אמות, בין להילוך ובין לטילטול לטלטל בכולו, אבל יותר מבית סאתים אף על פי שהוקף מחיצה לא הוי היקף להיחשב כארבע אמות, לא לענין טלטול ולא לענין הילוך כדאמר בפרק קמא דעירובין [ט"ו ע"א] שבת בתל שהוא גבוה עשרה טפחים והוא מארבע אמות ועד בית סאתים וכן בנק[ע] וכן [קמה קצורה ושיבולות מקיפות אותה] מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, [משמע דוקא בית סאתים, אבל אי הוי טפי מבית סאתים אינו מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה], דלא חשיבא כארבע אמות, אף על פי ששבת בתוכה, וטעמא הואיל ולא הוקפה לדירה. אבל אם היה שובת בעיר שהוקפה לדירה בענין זה היה מהלך את כולה אפילו היא ד' אלפים וחוצה לה אלפים, אף על פי שהעיר אינה רשות היחיד גמורה לענין טילטול. [ו]כי היכי דלענין שביתה בתל ולמן יותר מבית סאתים לא חשיב כארבע אמות ל[הילוך] הכי נמי לענין יציאה כשיוצא מן הספינה אל הלמן אינו יכול להלך בכולו כי אם כשהוקף בית סאתים דוקא, הואיל ולא הוקף לדירה. וכן פירש רבינו [שלמה] בקונטרוס בההיא ברייתא שכתבתי לעיל.
ומה שכתב מורי דדוקא נקט דיר וסהר, אבל בעיר דלא הוי רשות היחיד לטלטל לא, פה קדוש יאמר דבר זה מה ענין טילטול אצל הילוך, הא איכא ששובת בעיר, אף על פי שהיא כרמלית ואינו יכול לטלטל בתוכה, אתה מודה שיכול להלוך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, אלמא לא ילפינן הילוך מטילטול, הכי נמי הכא לענין יציאה אין לחוש להיות [העיר כ]רשות היחיד לגמרי, וכדמוכח גבי מברכתא [מ"ז ע"ב] מהני דיכרי, דחשיב לה כארבע אמות. ואף כי רבינו שלמה [פירש] הוליכהו לעיר אחרת או נתנוהו בדיר וסהר, ולא כפירושך. ומה שדחקת לפרש דמברכתא מוקפת חומה הי[ת]ה והוי רשות היחיד גמורה ויכול לטלטל בכולה, דלא בקעי בה רבים, מנא ליה הא, ומה ענין רשות היחיד לכאן. ועוד דאמרינן בפרק מי שהוציאוהו [מ"ב ע"ב] אמר רב הונא [בריה דרב נתן] כתנאי הוליכוהו לעיר אחרת [ונתנוהו בדיר וסהר] וכו' מאי לאו רבן גמליאל ורבי אלעזר [בן עזריה] דאמרו מהלך את כולה לא גזרי הילוך דיר וסהר אטו [הילוך ד]בקעה, אלמא מדנקט אטו הילוך דבקעה ולא נקט אטו הילוך דעיר למימרא דכשנתנוהו בעיר הוי כאילו נתנוהו בדיר וסהר. ואף על גב דפסק רב בדיר וסהר כרבן גמליאל, הוא הדין לעיר, וכן פירש רבינו שלמה גבי מברכתא דהוא הדין לעיר.
ומה שכתב מורי אפילו עיר שהיא רשות היחיד גמורה לא הייתי יכול להתיר לצאת מן הספינה אם לא נכנסה ממש לתוך העיר, שגם הנהר בתוך שער העיר, אבל אם באת לנמל חוץ לחומת העיר הרי נכנסת לרשות הרבים או לכרמלית והיאך יכולים לצאת ממנה ליכנס לעיר. תשובתי. אומר אני אף על גב שלא נכנסת אלא לנמל הוי עומק המים מחיצה, כדאמרינן בפרק קמא דעירובין [ח' ע"א] מעשה במבוי אחד שצדו [אחד] כלה לים [וצדו אחד כלה לאשפה כו'], משמע דים הוי מחיצה. ואף על גב דמרימר פסק בארזלי משום שמא יעלה ה[י]ם שרטון, דוקא לענין טילטול, שלא ישימו לב ויטלטלו בלא מחיצה, אבל לענין הילוך אין לחוש לכלום. ועוד גרסינן [בסוף פרק עושין פסין] [כ"ד ע"ב] ההוא רחובה דהוה בפ[ום] נהרא דחד גיסא הוה פתיח למתא וכו' עד ושביל של כרמים סליק לגודא דנהרא וכו' עד [אין] מחיצה על גבי מחיצה וכו', הרי לך דהוי מחיצה. ותו אמרינן בההוא פירקא [כ"ב ע"א] [אמר רבי יוחנן ארץ ישראל אין חייבין עליה משום רשות הרבים וכו'] אי הכי כולי עלמא לא ליחייב דמקיף לה אוקיינוס, משמע דהוי מחיצה. והכי נמי הגידודין של מים שעוברים לפני העיר הוי מחיצה, ואפילו מתלקט עשרה מתוך ארבע הגידוד, כדתניא בהזורק [שבת ק' ע"א], ואמרינן התם דמיא לא מבטלי מחיצה, וליכא למיחש מה שהמים מכסין הגידודין. ובפרק קמא [י"ב ע"א] אמרינן לשון ים שנכנס לחצר אין ממלאין ממנו בשבת וכו' האי טילטולי מטלטלינן, ואוקימנא דאיכא עומק המים. והכי נמי במקום שהספינה באה לנמל עמוק ומורשא דקרנתא דספינה נכנס אל הנמל, שהוא חשוב כעיר, והמים עמוקים מאחורי הספינה, ובמקום (קרנות) שחומות העיר מגיעות למים, כמו עיירות שבמקומינו על הריינוס, אף על פי שלצד המים המושכים על פני כל העיר לא היתה חומה, הואיל שבשלשה צדדין איכא חומה, והמים והגידודין חומה רביעית, שרי לצאת. ודבר זה גלוי לכל כי כמה וכמה משופע ויורד הריינוס בעומק מאחורי הספינה.
ואומר אני, לולא דמסתפינא, שאפילו היקף אין צריך העיר לשויה כארבע אמות, דאמר רב הונא בכיצד מעברין [נ"ה ע"ב] דגלי מדבר קאמרת כיון דכתיב על פי ה' [יחנו ועל פי ה'] יסעו כמי דקביע להו מקום דמי, וחשוב כארבע אמות, אמר ר' חנינא אם יש שם שלש חצירות של שני בתים הוקבעו, והא הכא יושבי צריפין אינן מוקפין ואפילו הכי קביעי על ידי אלו שלש חצירות לשווינהו כארבע אמות כדגלי מדבר, והכי נמי במקומותינו כמה וכמה בתים וחנויות שבנויים ממש על הנהר חוץ לחומת העיר כמין פגום ורואין כאלו חוט מתוח עליהם ומודדין מן החיצון, כדמוכח בעירובין [נ"ה ע"א]. עד כאן תשובתי.
וזה אשר השיב לי שנית. עדיין אני אומר דמברכתא רשות היחיד. ומה שאמרת מנא לי הא, ואתה אי אתה אומר כן, ואתה בעצמך כתבת לראיה שבת בתל או בנקע [שהוא מארבע אמות ועד בית סאתים] וכו', ומשם משמע דוקא עד בית סאתים שהוא רשות היחיד, אבל יותר לא, אף על גב דהוי כרמלית, ולא הוי כארבע אמות. וטעמא משום דלא הוקף לדירה [לא הוי כרשות היחיד, ומשום הכי לא הוי הכל כארבע אמות]. והיכי סלקא דעתך לומר אף על פי שהיא כרמלית אם הוקף לדירה הרי הוא כארבע אמות [על] זה היה לך להביא ראיה מנא לך האי [הואיל ושנינו רואים דדוקא רשות היחיד בעי, והתם הוא במקום שביתתו כארבע אמות, אבל בכרמלית לא. ואתה אומר לא, זהו דווקא שלא הוקף לדירה, אבל אם הוקף לדירה, אף על פי שהוא כרמלית, הוי כארבע אמות, הא מנא לך]. ועוד תימה מה מועיל היקף לרשות הרבים, והלא ירושלים אילמלא דלתותיה נעולות בלילה היתה רשות הרבים גמורה [ו' ע"ב], ואף על פי שהוקפה לדירה, דאתו רבים ומבטלי מחיצותיה [וכאילו אין היקף [כלל, וכן] כל עיר שהיא רשות הרבים נתבטלה המחיצה לגמרי], ומי ששבת שם כמו ששבת בבקעה. [וכל שכן הוא, השתא שובת בבקעה, שהיא כרמלית, אין לו אלא ממקום רגליו אלפים אמה, כל שכן בעיר שהיא רשות הרבים]. והשתא לדברי היכא ששבת בעיר באויר מחיצות שיש בה רשות הרבים לא הוי כארבע אמות, כל שכן הבא מחוץ לתחום בשבת לעיר שהיא רשות הרבים דלא הוי כארבע אמות. ועל כורחך מברכתא רשות היחיד, [דאי לא הויא רשות הרבים, כשהוקפה לדירה היינו רשות היחיד גמורה, ואם היא רשות הרבים, אף על פי שהוקפה לדירה לא מהני היקף כלל], דהיקף דירה לא מהני לרשות הרבים. ועוד לדבריך שפירשת הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר וסהר, או נתנוהו בדיר וסהר [ו]בעיר אחרת שהיא רשות הרבים, אם כן לא היה צריך לומר דיר וסהר, השתא בעיר שכולה רשות הרבים הוי כולה כארבע אמות, וכל שכן דיר וסהר שהיא רשות היחיד, ומשנה שאינה צריכה היא. ויודע אני בך שאתה בקי בחדרי תורה, ולדרוש קל וחומר אינך רוצה.
וזאת תשובתי. [הזהרתני להביא ראיה על דברי, מנא לי שעיר שהוקפה לדירה, אף על פי שהיא כרמלית, הויא כארבע אמות]. כבר בכתבי הראשון הבאתי ראיות דאם בעיר שהוקפה לדירה, אף על פי שהיא כרמלית, הרי היא כארבע אמות. [ועוד אביא ראיה, דאמרינן סוף פרק כיצד מעברין [ס"א ע"ב] [שבת בעיר אפילו היא גדולה] כאנטוכיא הרי היא כארבע אמות, ואנטוכיא גדולה היא ויש בה רשות הרבים]. ומה שאמרת היכא דרשות הרבים בתוכה [הרבים] מבטלי מחיצותיה, והשובת בה לא הוי כארבע אמות, הא נמי ליתא, כאשר כתבתי מדגלי מדבר, שאף על פי שהיה ביניהם רשות הרבים מחנה לויה, חשבינן ליה כארבע אמות. וכן יושבי צריפין, כאשר כתבתי לעיל. ותו אמרינן [נ"ז ע"א] וכן שלשה כפרים המשולשין וכו', ואמרינן לאו משולש[ין] ממש וכו', משמע דכל שלשתן הוי כארבע אמות, ומן החומה של כל אחד יש לו אלפים, אף על פי שאינ[ן] יח(י)ד ואינ[ן] רשות [היחיד], והכי נמי משמע בעיר העשויה כקשת דמודדין מן היתר. [ומה שאמרת מה מועיל היקף לרשות הרבים וכו', אינה דומה, דעיר, אף על פי שיש בה רשות הרבים, ואסור לטלטל ברשות הרבים, חשובה כארבע, הואיל והוקפה לדירה]. ואף על גב שאסור לטלטל בה, דאתו רבים ומבטלי מחיצותיה, כדאמרינן [כ"ב ע"א] לגבי פסי ביראות וגבי שני בתים בשני צדי רשות הרבים, וכן בחצר גדולה שנפרצה לקטנה, מכל מקום חשובה כארבע אמות, הואיל והוקפה לדירה. ולא דמי להדדי. ותו לא מידי. [והמעט רב למשכיל כבת יכיל].
<h2>דף מד:</h2>
אבא מורי. אם אמרו לדעת יאמרו שלא לדעת. והכי הילכתא. וגרסינן [שבת פי"ט ה"א] בירושלמי פרק רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי רבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי סכין של מילה עושה לה חולה ומביאה, פירוש כמו מחול הכרם, מחיצה. בימי רבי ירמיה אינשין מפתחייה ד[סדרא] רבא אתון ושאלון ליה אמר לון כד תחמון ש[טפא] עב[ר] אייתיתון דרך חולה חייליה דרבי ירמיה מן הדא כל חולה שנעשית בין לדעת ובין שלא לדעת הרי זו חולה. ובהא דקאמר ירושלמי אפילו לדעת לא סמכינן [עליו], אלא אתלמוד דידן.
<h2>דף מה.</h2>
מי שישב בדרך וכו' והרי ה[וא] סמוך לעיר וכו'. רב אחאי בשאלתות פרשה עד אנה מאנתם פירש כפירוש רבינו שלמה, ופסק כרבי יהודה, דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, וגרסינן בפרק חלון [פ"א ע"ב] כל מקום ששנה רבי יהודה בעירובין הלכה כמותו. וכן פסק האלפסי.
